נגר שלומי, שלמה

בן יונה ומאיר, נולד ביום י"ח בסיוון תשכ"ו (6.6.1966) בחדרה. את לימודיו התחיל שלמה בבית-הספר היסודי "ארלוזורוב" בחדרה, המשיך ללמוד שנתיים בבית-הספר "עמל", עבר לפנימיית "נעורים", ובה השלים את לימודיו במגמת ציוד מכני כבד.

יפה-תואר היה שלמה וגבה-קומה. הוא אהב ספורט לכל סוגיו, ובייחוד את ספורט הצלילה והדיג במים עמוקים. מילדותו התגלה שלמה כבעל אופי חברותי, ריכז סביבו פעילות חברתית רבה. הוא היה עליז, אהב לשיר ולרקוד, וברוח-החיים שלו ובעירנותו הדביק את כל הסובב אותו.

על תקופת לימודיו בבית-הספר "ארלוזורוב" סיפר המנהל, אחרי שנפל שלמה: "בכיתות הגבוהות הכרנו אותו כנער בוגר ורציני - בגרות, רצינות ואחריות היו תכונות שהקדימו להתפתח בו. צנוע, שקט ומתבלט בדרכו שלו, כשקווים של עדינות נמשכים ונוצרים בו. בכיתה ח' בלט, עם עוד מספר תלמידים, משכמו ומעלה על פני יתר חבריו".

ביולי 1984 התגייס שלמה לצה"ל והתנדב לשייטת, היחידה שקסמה לו. אולם באימוני הגיבוש הוא לא החזיק מעמד. שלמה ביקש לעבור ליחידה לוחמת מובחרת, לחטיבת גולני או לצנחנים, אך למורת רוחו הוצב בחיל-החימוש. הוא לא ויתר. שלמה חזר ופנה בבקשה לעבור ליחידה קרבית, וכשלבסוף נענה בחיוב על בקשתו כבר היה משולב וקשור בקשרי רעות עם חבריו בחיל-החימוש. הנאמנות לחברים שעמם פעל הייתה בעיניו ערך עליון.

במרס 1985, פעלה יחידתו בבסיס בלבנון. על שירותו בבסיס סיפר מפקדו: "חייל חדש הגיע ליחידה, ומיד התבלט. משכמו מעלה היה. נכנס אלי לריאיון בזהרני וסיפר את סיפור חייו הקצרים. ילדות רגילה של בן למשפחה שורשית מחדרה, מה שנקרא 'ארץ ישראל היפה'. לצבא הגיע מתוך רגש שליחות וייעוד, שירת בהתנדבות ורצון לשרת כחייל קרבי, להיות בחוד החנית... מקום השירות לא נראה לו. הוא ביקש להיות קרבי. ניסיתי להסביר ולשכנע, והוא הסכים להתרצות, רק בתנאי שלכל משימה מחוץ ליחידה הוא יוצא.
שיבצתי אותו בפלוגת הזהרני. למ"פ מסרתי על החייל החדש שמגיע אליו. הגדרתי אותו כ'ציונות מהלכת'". ביום ראשון, י"ז באדר תשמ"ה (10.3.1985), חזר שלמה מחופשת שבת, שבה בילה עם משפחתו, אל בסיסו בלבנון.

הוא נסע במשאית ספארי עם קבוצת חיילים, שחזרו אף הם מחופשת שבת. סמוך לכפר מרג' עיון התקרבה מכונית תופת נהוגה בידי מחבל מתאבד, וליד המשאית התפוצצה. המשאית הועפה והתפרקה. שנים-עשר החיילים שהיו בה נספו, ביניהם היה שלמה. בן 19 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחדר

ה. שלמה השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

שר הביטחון יצחק רבין כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "שלמה נתן את חייו למען מולדתו. הוא מילא תפקידו בצורה מעולה. התנדב לכל משימה, סייע לחבריו. היה חבר נאמן, אהוב על כולם". פקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "שלמה היה חייל בעל מוטיבציה גבוהה, בעל חוש הומור מיוחד, מילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו. הוא ידיד שסייע רבות לחבריו ותרם תרומה רבה ליחסי החברות בסדנה ולשמירת המורל הגבוה ביחידה. הוא היה אהוב ומקובל על חבריו".