מיכאל אפריים, אפי

בן בת-שבע וצדוק, נולד ביום י"ח בכסלו תשי"ח (11.12.1957) ביפו. אפרים החל את לימודיו בבית-הספר התיכון העירוני ו' על-שם רוגוזין במגמה הביולוגית כי תחום החי משך את ליבו. מקטנותו היה אפי נער פעלתן מאוד ושובב, אך מצטיין בלימודיו. אהבת חייו הייתה הים, ועל חופו ובמימיו הוא בילה רבות משעות הפנאי שלו. תקופה מסוימת אף שימש אפרים כמציל בחוף תל-אביב. תחביב נוסף שלו היה הצילום, ובבית נשארו אלבומים רבים שצילומיו מפארים את דפיהם. הוא כתב שירים, שהעידו על נשמה רגישה ומרגישה. כאשר עברה המשפחה מיפו לבת-ים, התנדב אפי למגן-דוד-אדום המקומי ושימש בו כחובש. על פעילותו זו הוא זכה ל"אות המתנדב". הוא היה פעיל גם במסגרת הגדנ"ע.

אפרים גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1976. את הטירונות הוא עבר במסגרת חטיבת "גולני", ולאחר מכן שובץ בחיל-הקשר. הוא עבר בהצלחה קורס אלחוטנים וקורס מדריכי קשר, ומילא בהצלחה משימות קשות ואחראיות. בשל היותו אלחוטן מעולה, נדחתה בקשתו לשרת כחובש ביחידה קרבית.

בתחילת פברואר 1979 שוחרר אפרים מהשירות הסדיר. הוא נרשם למכינה באוניברסיטת תל-אביב, כדי להשלים את בחינות הבגרות ולשפר את ציוניו על מנת שיוכל להתקבל לאוניברסיטה. שאיפתו העזה הייתה להתקבל לחוג לעבודה סוציאלית, מכיוון שרצה להיטיב לכל נזקק. בתקופת לימודיו השתלם אפרים בפרוייקט "פר"ח", ולפי דיווחי חבריו לעבודה ומנהלי המוסדות שבהם עבד עם נוער טעון טיפוח, היה משכמו ומעלה ביחסו המיוחד לנערים ובפלאים שחולל בהתנהגותם. ילדים ונערים נמשכו אליו כאל אבן שואבת, כי ידעו שאצל אפי ימצאו אוזן קשבת למצוקותיהם. למימון לימודיו הוא עבד תקופה מסוימת במרכזת הבין-לאומית 18"", ואף התנדב שלוש פעמים בשבוע למען שירות ער"ן - עזרה ראשונה נפשית. אפי ראה כמשאת נפש את קידום השכבות הנחשלות מיוצאי עדות המזרח, ולשם כך יזם עם חבריו למחלקה פרוייקט מיוחד לאיתור מועמדים מבני עדות המזרח, תושבי אזורי המצוקה, שילמדו עבודה סוציאלית ויוכלו לעזור לאחיהם באזורים אלה.

ביום י"ז באדר תשמ"ה (10.3.1985), נפל סמל-ראשון אפרים בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחולון. הוא הניח אחריו הורים, אחות ושלושה אחים.

במכתב התנחומים למשפחה השכולה, עמד מפקדו על אופיו של אפרים, וציין כי "אפי היה חייל ביחידתנו מאז 1979, עת סיים את שירותו הסדיר וצורף ליחידת המילואים כאלחוטן. מאז הכרתיו כחייל שקט, בחור מסוגר בתוך עצמו, הממלא את המשימה המוטלת עליו מתוך רגש של שליחות ואחריות! מאז ומתמיד מילא תפקיד הדורש אחריות וכובד ראש - ומפקדיו תמיד ידע ששם - במקום שאפי אחראי עליו - לא יהיו בעיות".

ביום השנה לנפילתו, נערך ערב לזכרו באוניברסיטת ל-אביב.